חוֹר

חוֹרI, חוּר II m. (b. h.; preced. wds.) 1) hole, cavity. Pes.8a ח׳ שבין אדם לחבירו a cave between two residences of neighbors.Sabb.52b מחט שניטל חוּרָהּ (Ms. M. חוּדְדָהּ, Ms. O. חֲרָרָהּ, some ed. חוּדָּהּ) a needle whose eye is broken off; Ib. 123a חֲרָרָהּ (Ms. M. חוּדָּהּ); Kel. XIII, 5 חֲרִירָהּ; Tosef. Ib. B. Mets.III, 9 חודה.Pl. חוֹרִין. Pes. l. c. Ib. חוֹרֵי ביתוכ׳ the upper and the lower holes in the wall; a. fr. 2) ants store, v. חֹורָר. (Pesik. Shor p. 74b> חורין דדהב, v. חַזּוּר. Y.Maasr.V, end, 52a חור אחד, v. זוּר II.